פסק-דין בתיק ע"פ 38072-05-12

1.         בפנינו ערעור המדינה (ע"פ 2300-09-12) (להלן: "המאשימה") וערעור הנאשם (שיקרא להלן: "המערער") (ע"פ 38072-05-12) על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת פ. ארגמן) בת"פ 20918-08-09 מיום 5.4.12.

2.         המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות איומים, מעשה מגונה באדם שלא עפ"י סעיף 345 ותקיפה סתם.

3.         על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער לאחר שכבר נשמעו עדי המאשימה, ביום 16.8.09 ביקש המערער , שהינו יליד 1972, מהמתלוננת, ילידת 1988, לעלות לדירתו , תוך שהוא מלטף אותה באמצעות ידו מתחת לסנטרה ואומר לה כי עליה לאמר שלום לחברה ולעלות אליו.

ביום 18.8.09 איים המערער על המתלוננת בחדרה כי הוא חייל של משפחת ג'רבי וכי "כל טלפון הכי קטן שלי הם פשוט יגיעו ולא כדאי לך להתעסק". המערער עשה מעשה מגונה בגופה של המתלוננת, כאשר ליטף אותה בירכה השמאלית עם ידו והמשיך בתנועת ליטוף לעבר איבר מינה, תוך שהוא ממשש את איבר מינה מספר פעמים. המערער המשיך במעשיו גם לאחר שהמתלוננת הרחיקה אותו ממנה והביעה התנגדותה, והוא ליטף אותה בצוארה, נגע באפה ובשפתותיה ומשך את הגופיה שלבשה. המתלוננת ביקשה שהמערער יחדל ממעשיו ואז אמר לה המערער "את יודעת שאני יכול לעשות כך ש- 15 ערבים יאנסו אותך, יצודו אותך ואת בסופו של דבר תמצאי את עצמך בבית זונות ואת תהיי הזונה שלהם ולא תוכלי להתנגד לכך. זה מה שאת רוצה?" . המערער המשיך לאיים על המתלוננת תוך שהוא ממשיך לגעת באיבר מינה ובחזה. המערער גם סטר למתלוננת באיבר מינה ועל לחיה.  המתלוננת צעקה לאמה שתעזור לה, וכשהאם נכנסה לחדר איים עליהן המערער באומרו "אני יהרוג אתכם, אני אשרוף לכם את הבית, אני אשלח לכם אנשים, את משפחת ג'רבי" המערער גם איים על המתלוננת ואמה שהוא יכול לדאוג לגרושן מהארץ ואמר שאם יעזו לפנות למשטרה יהרוג אותם והוא ממליץ להן למצוא מחבוא. המערער גם הכה את האם בירכה השמאלית באמצעות ידו וכשיצא מדירתן אמר לאם "בך לא אפגע, אבל תראי את הבת שלך סובלת כל החיים". המערער אמר למתלוננת להגיע לדירתו ומשלא הגיעה פנה אל סבה של המתלוננת ואמר "אני אשחט אותך, תחזירו לי את ה- 40,000 ".

4.         לאחר הרשעת המערער הורה בית המשפט קמא על עריכת תסקיר בעניינו של המערער ותסקיר קורבן בעניינה של המתלוננת. כן הורה על עריכת הערכת מסוכנות לנאשם.

5.         בתסקיר המבחן אודות המערער נאמר כי הוא בן 42, יליד רוסיה, עלה לארץ בשנת 1993. הוא גרוש ואב לשלושה. סיים 12 שנות לימוד והחל ללמוד פסיכולוגיה . שרת בצבא הרוסי וטען כי הושפל שם בגלל היותו יהודי.

בארץ עבד בתחום הבניה והשיפוץ ובמאפיה וכיום עובד כאיש אחזקה ומחסנאי בחנות הלבשה.

המתלוננת היתה חברה של בתו של המערער. שרות המבחן התרשם כי המערער מפחית מחומרת מעשיו, מעניק להם צידוקים וציין שתכנן להפעיל עליה לחץ על מנת לגרום לה לחדש את הקשר עם חברתו וילדיו, עימם היתה בקשר. טען כי המתלוננת הסיתה את בתו לצאת לבילויים מפוקפקים והתנהגותה נתפסה בעיניו מופקרת וזנותית. המערער טען כי בתקופה בה ביצע את העבירות היה במשבר עקב הריחוק מילדיו, חובותיו הכספיים, ומצב בריאותו לאחר תאונת דרכים שעבר, והחרדות מהם סבל. טען כי כל אלה השפיעו של שיפוטו והובילו אותו לנהוג באופן חריג.

שרות המבחן העריך כי הוא נוטל אחריות חלקית למעשיו ומשליך אחריות על קורבנותיו, וכן העריך כי קיים בהתנהגותו סיכון להישנות אלימות, וכי בהתנהגותו המינית הפוגענית בעבירה קיים מרכיב תוקפני. שרות המבחן העריך כי ענישה מוחשית ומציבת גבולות או ריצוי בעבודות שירות עלולים להרתיעו ולהפחית הסיכון ממנו.

6.         המרכז להערכת מסוכנות העריך כי המערער הינו אדם בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה - בינונית וכי מסוכנותו הכללית גבוהה יותר.

7.         בעניינה של המתלוננת נאמר בתסקיר הקורבן כי היא מבוהלת מאד מן המערער וחיה בתחושת אימה כי יפגע בה. נעזרה בעו"ס בבית חולים בו עבדה, אך טרם הצליחה להתגבר על הטראומה שגרם לה המערער והביעה צפיה כי בית המשפט ישית על המערער ענישה מחמירה, של עונש מאסר שישקף את עוצמת הנזקים שנגרמו לה ואת חומרתם. ציינה כי היא מאמינה כי הרחקת המערער מסביבתה תעניק לה תקופה של רגיעה. המתלוננת גם ביקשה לחייב את המערער לפצותה בסכום משמעותי שיאפשר לה לשאת בהוצאות הטיפול הנדרש לצורך שיקומה.

8.         בית משפט קמא גם הפנה את המערער, לבקשתו, לממונה על עבודות השירות, שחיווה דעתו כי המערער יוכל לרצות עונש מאסר בעבודות שירות.

9.         בעברו של המערער הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בת זוג משנת 1988  וכן הורשע בשנת 1998 בעבירה של היעדרות מן השירות.

10.        המערער היה עצור במשך 72 ימים ולאחר מכן שהה במעצר בית בבית אחותו בבאר שבע תקופה של שנה וחצי.

11.        בית משפט קמא ציין כי אף אם העבירות אינן מהמדרג הגבוה מבחינת חומרתן אז אין ספק כי הנסיבות נושאות חומרה יתירה לאור ההשלכות הקשות על המתלוננת ובני משפחתה.

12.        בית משפט קמא גזר על המערער מאסר לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי ל- 6 חודשים למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח. בית משפט קמא ציין כי תקופת המאסר שגזר על המערער לקחה בחשבון את תקופת מעצרו ולכן אינו מנכה את ימי המעצר ממנין תקופת המאסר.

13.        בהודעת הערעור של המערער (ע"פ 38072-05-12) נטען כי העונש שנגזר על המערער חמור מן המקובל וכי בית משפט קמא טעה כאשר לא ניכה את ימי מעצרו של המערער מעונש המאסר שנגזר עליו.

14.        בהודעת הערעור של המדינה (ע"פ 38072-05-12) נטען כי טעה בית משפט קמא כאשר גזר על המערער תקופת מעצר קצרה מזו ההולמת את חומרת מעשיו וריבויים. המדינה טענה כי המערער מפחית מאחריותו לביצוע העבירות ומשליך את הדברים על המתלוננת. העבירות בוצעו בדירת המתלוננת , דבר שערער את בטחונה בביתה, וכן הטיל מורא על בני משפחתה. המדינה טענה כי בעברו של המערער הרשעה בעבירות אלימות כלפי בת זוגו וכי שירות המבחן העריך כי קיים בהתנהגותו סיכון להישנות אלימות ושקיים מרכיב תוקפני בהתנהגותו. המאשימה הפנתה לפסיקה בה נגזרו על נאשמים בעבירות איומים בלבד עונשים חמורים מאלה שהוטלו על המערער ולמגמת הענישה המחמירה בעבירות אלימות ואלימות מינית.

15.        בדיון בפנינו חזר ב"כ המערער והפנה לפסיקה שאליה הופנה גם בית משפט קמא , שם נגזרו על נאשמים עונשים קלים בהרבה בגין עבירות חמורות יותר . ב"כ המערער טען כי גם בתיק זה נשלח המערער לממונה על עבודות השירות וקיבל המלצה חיובית.